פסק-דין בתיק ת"א 18768-07

1.      התובע, יליד 30.3.65, נפגע בתאונה שארעה ביום 19.8.00 במהלך שהותו באתר הנופש "חמת גדר" המנוהל על ידי הנתבעת 1 והמבוטח על ידי נתבעת 2.

2.      לפי הנטען בכתב התביעה וככל העולה מהעדויות, התובע אשתו, ילדיהם וכן קרובת משפחתה של אשתו, בעלה וילדיהם הגיעו לאתר כדי לנפוש יחד בסמוך לשעה עשר בבוקר. לאחר שמיקמו כיסאות ליד המעיינות באתר, התארגנו לקראת הרחצה בבריכות נכנסו לרחצה. בסיום הרחצה בבריכות באתר ובסמוך לשעה 12:30, ביקש התובע להתיישב על כסא המצוי באתר. כאשר התיישב התובע על גבי הכסא, התעקמו רגליו האחוריות של הכסא ל"שפאגט" ונשברו וכתוצאה מכך התובע נפל ונחבט בראשו ובצווארו שנתפס (להלן: "התאונה").

3.      ממקום התאונה פונה התובע אל מרפאת חמת גדר, שם נבדק על ידי חובש אשר קבע כי צווארו "תפוס" עם הגבלות בתנועות והפנה את התובע לבית החולים "פוריה" בטבריה. בבית החולים אובחן התובע כסובל מהגבלות בעמ"ש צוארי וכן מפריצת דיסק C3-C4 . התובע המשיך במעקב רפואי הומלץ על ימי אי כושר רבים וצרף חוות דעת שנערכה על ידי אורטופד מטעמו לתביעתו.

4.      הנתבעות אינן חולקות על עצם קרות האירוע אלא אחריותן בגינו, על מידת אשמו התורם של התובע, ועל נזקיו הנטענים של התובע בעקבות אירוע התאונה.

שאלת האחריות :

5.      התובע ואשתו וכן בני הזוג הנוסף- בני הזוג שטיינבך העידו לגבי האופן בו אירעה התאונה. העדויות תיארו מסכת עובדתית דומה, הן ביחס לשרשרת הפעולות שנעשו מרגע הגיעם לאתר והן ביחס לקרות התאונה.

6.      הגברת שרה שטיינבך ציינה כי שני הזוגות יצאו יחד לחמת גדר, משפחת התובע ומשפחתה שלה שכללה את בעלה ואת ילדיה. הגיעו לחמת גדר בשעות הבוקר, התמקמו מתחת לסככה ליד הבריכות, לאחר שהתארגנו הלכו לרחוץ בבריכות. ישבו על כיסאות פלסטיק לבנים. לאחר מכן נכנסו לבריכה בה שהו בין עשרים דקות לחצי שעה, החליטו לצאת מהבריכות לשתות קפה ועל כן התיישבו בכיסאות שמיקמו קודם. העדה ציינה כי היא ישבה מול התובע במרחק של קצת יותר ממטר ממנו. העדה ציינה כי: " כולנו ישבנו, ראיתי שהתובע התיישב ואז לפתע התובע נפל אחורה, שמעתי חבטה , הכיסאות היו על בטון, פתאום שמעתי חבטה רצינית. ישר ניגשתי לתובע ושאלתי אם קרה לו משהו ואיך הוא מרגיש. הרגליים של התובע היו מונחות על המשענת של הכסא, הכסא היה מונח על הרצפה. בעלי הלך לעזרה ראשונה הוא הגיע עם החובש, החובש ניגש לגילי. גילי טען על כאבים בצוואר, החובש ניגש אליו ושאל אותו כמה שאלות, בדק לו לחץ דם ושם לו צווארון סביב הצוואר, החובש קרא במכשיר קשר לבחור נוסף עם רכב, אחרי כמה דקות הגיע הרכב עם בחור נוסף, הבחור והחובש עזרו לתובע לקום והובילו אותו עד הרכב, עד אז הוא היה על הרצפה, הכניסו אותו לרכב ואמרו שהם לוקחים אותו לבית החולים פורייה. אני נשארתי שם, כולנו נשארנו שם" (עמוד 4-5 פרוטוקול 12.2.09).

7.      העדה ציינה כי התובע חזר אחרי שעתיים ביקש לאכול כי היה רעב וכל הזמן טען לכאבים ואז היה כבר שעות אחרי הצהריים והחליטו כי הם חוזרים הביתה והתובע הלך לכיוון רכבו.העדה ציינה כי כאשר הרימו את התובע מהרצפה הכסא שתי רגליי הכסא האחוריות עליו ישב התובע, היו פסוקות ושבורות.

8.      מר ניל שטייבך גם הוא תיאר את התאונה : העד ציין כאשר הגיעו לשם ארגנו את ילדיהם לפני הכניסה למים, לקחו כסאות שעמדו על ריצוף. לאחר שנכנסו כולם למים ואחרי שהייה של ארבעים דקות בעת שהכין את הקפה שמע רעש וראה כי התובע שכב ונפל, שמע כי הרגליים של הכסא נשברו וראה שהתובע נחבט ברצפה וראה אותו שכוב על הרצפה. אשת התובע רצה אליו וגם הוא ואשתו והבחין כי היה קשה לתובע להזיז את עצמו כי סבל מכאבים. הלך לעמדת עזרה ראשונה והביא מטפל לתובע אשר בדק לו לחץ דם, שם לו ספוג על הצוואר, את הכסא אשת התובע הזיזה לצד ולאחר מכן לקחו את התובע עם טנדר.

9.      בחקירתו הנגדית ציין כי ברגע הנפילה היה עסוק בהכנת קפה אבל שמע את החריקה מהכסא ואז הרים את הראש ואז ראה את התובע נופל. את הכיסאות לקחו מערימות שהיו במקום, כאשר לקחו את הכיסאות לא הבחין בשברים. עד זמן הנפילה של התובע ציין כי עברה מחצית השעה מרגע יציאתם מהמים. העד ציין כי הוא עצמו לא התלונן על כך שהכסא היה שבור אבל אשת התובע כן התלוננה למיטב ידיעתו וגם החובש שטיפל בתובע הבחין בכך שרגליי הכסא היו שבורות.

10.  אשת התובע העידה כי: הגיעו למקום בסביבות השעה עשר בבוקר התמקמו מתחת לסככה , קרוב לבריכות על רצפת בטון, לקחו כיסאות, סידרו אותם במעגל לאחר שארגנו את הילדים נכנסו לבריכות בהם שהו כארבעים דקות. לאחר מכן יצאו החוצה וכל אחד התיישב במקומו. התובע התיישב על כסאו ונשמעה חריקה וכמה שניות לאחר מכן הוא נפל אחורה. לאחר הנפילה כולם הגיעו אליו כאשר ניל רץ לחובש התובע התלונן על כאבים בראש ובגב וכאשר החובש הגיע הוא בדק אותו ולאחר מכן הגיע אדם נוסף וביחד הם פינו אותו לבית החולים. לאחר שהתובע שב מבית החולים נסעו הביתה , כשהגיעו הוא סבל מכאבים חזקים ועלה לשכב במיטה. התובע המשיך מעקב רפואי ולא עבד כמעט שלושה חודשים לאחר התאונה. לאחר שאלו הסתיימו הפנתה אותו הרופאה התעסוקתית לעבודה חלקית בלבד ונתנה לו שלושה חודשי מחלה נוספים. התובע היה מוגבל ולא יכל לעזור בבית בתקופה זו.

11.  התובע עצמו העיד כי : הגיעו למקום בסביבות עשר וחצי בבוקר לפני הנפילה שהו כארבעים דקות בבריכות. כאשר הגיעו למקום סידרו כיסאות בפינה על רצפת בטון. ציין כי הוא וניל הלכו  להביא את הכיסאות בזמן שהנשים ארגנו את הילדים. את רגע הנפילה תיאר כך: " יצאנו מהמים כמובן שאשתי ובת דודה שלה שהם אחראיות על הילדים, נגבו אותם וסדרו אותם, ניל הלך להכין את הקפה שלו מרחק של מטר או מטר וחצי ממני, אשתי ישבה לידי, אני ישבתי מול שרה, ניל היה בקצה של שרה והכין את הקפה , אני התיישבתי משהו כמו 5,10 שניות נשברו הרגליים של הכסא ועפתי אחורה, מרגע שנפלתי אחורה היה פרק זמן שלא הבנתי מה קורה איתי בכלל. באה שרה והוציאה לי את הכסא השבור מהצד. אני ראיתי את הכסא גם ביקשתי מהאורחים שיצלם את הכסא. אני לא יכולתי לזוז, אני נפלתי, שרה משכה את הכסא החוצה, לשחרר את הלחץ, נשארתי שוכב בעלה של שרה רץ למרפאה, הסתבר בדיעבד שהוא זכר איפה המרפאה נמצאת, הביא את החובש , החובש הגיע אלי" (פרוטוקול 12/2/09 עמוד 23).

12.  הנתבעות טוענות כי טענת התובע לפיה הכסא נשבר ברגע שהתיישב עליו אינה אמת. הנתבעות טוענות כי התובע ישב על הכסא ישיבה ממושכת לפני שנשבר וזאת מפאת סתירות בדברי העדים עצמם בתוארם את אירוע התאונה.

13.  איני מקבל את טענת הנתבעות. אירוע התאונה התרחש כתשע שנים לפני מועד מתן העדות, גרסת התובע קיבלה תימוכין בגרסאותיהם של שאר העדים. אי דיוקים עליהם מצביעות הנתבעות אינם גדולים ומתקבלים על הדעת נוכח חלוף הזמן ונוכח ראייה שונה של עדים שונים, דבר המלמד כי גרסתם לא תואמה. אני מאמין לתובע בהיות המקרה שלו אישי וטראומטי עבורו כי לאחר שניות מספר מרגע התיישבותו על גבי הכסא, רגלי הכסא התעקמו וכתוצאה מכך נשברו דבר שגרם לנפילתו.

14.  התובע טוען כי יש לקבל את תביעתו ולהטיל אחריות על הנתבעות מן הטעמים הבאים:

א.      התובע טוען כי בהתאם לסעיף 41 לפקודת הנזיקין יש להחיל על התובענה את הכלל "הדבר מדבר בעד עצמו" ולפיו על הנתבעת הראיה שלא הייתה לגבי התאונה התרשלות שתחוב עליה. לחילופין התובע טוען כי יש להחיל את סעיף 38 לפקודת הנזיקין ואת הכלל: "חובת הראיה ברשלנות לגבי דברים מסוכנים" ולפיו על הנתבעת הראיה שלא הייתה לגבי הדבר המסוכן התרשלות שתחוב עליה. הדבר המסוכן הוא הכסא השבור והנתבעת הייתה בעליו.

ב.       התובע טוען כי התאונה ארעה עקב התרשלותה של הנתבעת ובעיקר מהטעמים הבאים: לא דאגה לספק כיסאות בטוחים ותקינים לרשות באי האתר, לא דאגה לתחזוקת הכיסאות, נמנעה מלהחליף הכיסאות הפגומים בכיסאות תקינים, התעלמה ממפגעים, לא הציבה שילוט המזהיר בפני מפגעים, התעלמה מתאונות קודמות ולא פעלה כבעל מקרקעין סביר בנסיבות העניין.

ג.        התובע טוען כי הנתבעת הפרה חובות חקוקות על פי חוק הבטיחות במקומות ציבוריים התשכ"ב 1962 ועל התקנות שהוצאו מכוחו. וכן את חוק הבטיחות בעבודה תש"ל הקובע בסעיף 144 כי: "יהיו כיסאות או ספסלים מתאימים בעלי משענת יד".

15.  באשר לכסא המדובר העיד התובע כי: " הכסא בצילום הוא לא אותו צבע, אם אני זוכר טוב הוא לא אותו כסא, הרגליים הקדמיות היו יותר גבוהות הרגליים האחוריות גם, הוא היה טיפה יותר גבוה. אחרי שאני נשכבתי וראיתי את שרה שמשכה את הכסא החוצה השבר היה ממש קרוב לחיבור, כשהיא משכה את הכסא אז ראיתי, לפני זה לא יכולתי לראות חכי לא יכולתי להזיז את הצוואר". (פרוטוקול 12/2/09 עמוד 27). התובע ציין כי כאשר לקח את הכסא לא הבחין כי הוא שבור אחרת לא היה לוקח אותו. לפיו אם הכסא נחזה כשלם הוא לא אמור לבדוק אותו לפני הישיבה על גביו.